החלטה בתיק ס"ע 19268-04-11

1.    מונחת בפנינו בקשת הנתבעים לסילוק תביעת התובע כנגדם על הסף. זאת מן הטעם שבין הצדדים מעולם לא התקיימו יחסי עבודה וכן בשל מעשה בית דין.

2 .   הרקע העובדתי הצריך לבקשה, בתמצית, הוא זה: התובע (להלן: אמסלם) והנתבע 2 (להלן: בזיז) הקימו בשנת 2002 את חברת "לוטמלי עם משי בע"מ" (להלן: החברה) וכיהנו כמנהליה. כעבור זמן התגלעו בין הצדדים מחלוקות, אשר התגלגלו גם לפתחם של בתי המשפט, ושאותם ביקשו ליישב בהליך בוררות שהתקיים בפני הבורר עו"ד עמי פולמן. במסגרת הליך הבוררות הגיעו הצדדים לכדי הסכמות חלקיות. פסק הבורר ניתן ביום 16.3.2010 והושלם בפסיקה מתחילת חודש מאי 2010. בפסיקתו המשלימה קבע הבורר, בחלק הצריך לענייננו, כי " על בזיז לפרוע לאמסלם את יתרת זכויותיו כעובד....ככל שלא תפרענה...יהיה אמסלם רשאי לתבען בבית הדין לעבודה...". בהתאם, הגיש אמסלם את התביעה נשוא בקשה זו במסגרתה הוא עותר לתשלום זכויות שונות המגיעות לו לטענתו בגין עבודתו בחברה וסיומה. לשיטתו, בתשלום הזכויות האמורות חבים החברה ובזיז יחדיו.  

טענות הצדדים בבקשה

3.    לטענת בזיז דין התביעה כנגדו אישית להדחות על הסף, מן הטעם שבינו ובין אמסלם מעולם לא התקיימו יחסי עבודה, ואף לא נטען אחרת בכתב התביעה. מוסיף בזיז וטוען כי גם אם נקבע במהלך הבוררות כי אמסלם זכאי למלוא זכויותיו כעובד החברה, הרי שאין הכוונה לזכויות הנתבעות בכתב התביעה. מכל מקום ויתרו הצדדים על זכותם לבוא בדרישות ובתביעות נוספות, ואף מטעם זה דין התביעה סילוק על הסף. בהמשך טוענת החברה (שנוכח ההסכמות בהליך הבוררות שונה שמה ל"לוטמלי תעשיות פלסטיק בע"מ"), כי יש לסלק על הסף גם את התביעה כנגדה. זאת מן הטעם שגם בינה לבין אמסלם לא התקיימו יחסי עבודה "במובן הקלאסי", שכן אמסלם החזיק במחצית מהזכויות בחברה. בהקשר זה, נסקרה ההלכה הפסוקה לפיה אין בקיומם של יחסי שותפות לכשעצמם כדי להקים יחסי עובד - מעביד, שכן תכלית השותפות היא הקמת מיזם משותף ולא ביצוע עבודה. נוכח זאת נטען, כי ככל ששותף מבקש לתבוע זכויות, הוא אינו יכול לעשות זאת בדרך של תביעה לפיצויי פיטורים, אלא עליו להגיש תביעה בגין הפרת הסכם המיזם המשותף. מוסיפים המבקשים ומצטטים באריכות מפסיקת בית הדין האזורי בנצרת בענין היחס בין אגודה שיתופית ובין חבריה, לפיה היחסים בין האגודה ובין חבריה הם יחסים מיוחדים שאינם באים בגדר יחסי עובד - מעביד, בין היתר, מכיוון שיחסי כפיפות המאפיינים את יחסי העבודה, עומדים בניגוד גמור לרעיון השותפות. לטענת המבקשים, יש ללמוד מדברים אלו בדרך של היקש למקרה דנא ולקבוע כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד - מעביד.

       בשולי הדברים, מוסיפים וטוענים החברה ובזיז כי חבותם לכך שאמסלם יקבל את מלוא זכויותיו כעובד החברה, מתייחסת לתשלומים אותם חויבה החברה לשלם לחברת הביטוח "מגדל" בגין זכויותיו הסוציאליות של אמסלם ורק אותם רשאי הוא לתבוע במסגרת ההליך העיקרי.

4.    בתגובתו טוען אמסלם כי במסגרת הליכי הבוררות, ובפרט בהסכמות אליהן הגיעו הצדדים, נקבע מפורשות מעמדו כעובד של החברה הזכאי לזכויות הנובעות ממעמד זה. בפסיקתו המשלימה של הבורר נקבעה זכותו לעתור לבית דין זה, ומשכך מהווה הבקשה דנא משום נסיון להתכחש לכל האמור, שלא כדין.

       באשר לחבות המבקשים מזכיר אמסלם את ההסכמה עליה חתום בזיז ולפיה הנתבעת 1 באה בנעלי החברה ואת ההלכה הפסוקה לפיה אין מניעה להכיר בקיומם של יחסי עובד - מעביד בין חברה ובין נושאי המשרה בה, בכפוף לנסיבות העניין. משכך אין לקבל את הטענה כי לא התקיימו יחסי עבודה בין אמסלם ובין מי מהמבקשים. מוסיף אמסלם וטוען כי הטענה לפיה לא הועסק על ידי החברה ובזיז, אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם גרסתם בכתב ההגנה, לפיה הוא התפטר מעבודתו בחברה, וכי טענתם בבקשה דנא מהווה הרחבת חזית אסורה. לבסוף, טוען אמסלם כי יש לדחות כפירה מאוחרת בסמכותו העניינית של בית הדין.

5.    בדיון המקדמי הורה כבוד הרשם לחברה ולבזיז להגיש את תשובתם לתגובתו של אמסלם, אך זו בוששה לבוא והוגשה בשלהי חודש מרץ, שנה זו. תמצית טענת המבקשים לאיחור זה היא כי הגשת כתב תשובה הינה בבחינת רשות. לגופו של עניין נטען, בין היתר, כי התנהלותו של אמסלם הינה חסרת תום לב ואף מגיעה לכדי הטעיית בית הדין במובן זה שאין קשר בין הנטען בתגובתו ובין המציאות העובדתית. שכן, תכלית ההסכמה שהושגה בין הצדדים היתה לפרק את השותפות בחברה, ולא בסיום יחסי העסקה. כן נטען כי אותה הסכמה נועדה להביא את יחסי הצדדים לידי סיום מוחלט, וכי ככל שהיו לאמסלם טענות בדבר זכויות נוספות היה עליו להעלותן במסגרת אותה הסכמה. לטענת המבקשים, קריאת הסכם הפשרה כמקשה אחת, מעלה כי תביעתו של אמסלם אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו ועם מהות היחסים ביניהם.

6.    אמסלם מצא להשיב לתשובתם של החברה ובזיז, מבלי שנטל את רשותו של בית הדין, ובכך טרם אף הוא להסתעפות ההליך שלא לצורך. מכל מקום מרבית הטענות בתשובה זו מצאו ביטוין, בדרך זו או אחרת, כבר בתגובתו לבקשה ועל כן איננו רואים מקום לפרטן.

דיון והכרעה

7.    נקדים אחרית לראשית ונאמר שלאחר שעיינו בכלל החומר שהונח בפנינו באנו לכלל מסקנה כי דין הבקשה דחייה. זאת מן הטעם שאין בטענות שהועלו בה כדי להצדיק סילוק התביעה על הסף בשלב מקדמי של הדיון ובטרם ניתן לתובע יומו בבית הדין ונבאר.

8.    הלכה מושרשת היא כי סילוק על הסף הינו סעד הניתן בבתי הדין ביד קמוצה, ותוך מתן עדיפות לבירור התובענה לגופה (דב"ע מז/3-15 אפנר יצחק - מפעלי הדסה לנוער פד"ע כ(2) 242; דב"ע נז/4-68 ארגון סגל המחקר במערכת הביטחון - מדינת ישראל פד"ע לא(3) 103; דב"ע נז/3-68 אריה שקד - הסוכנות היהודית פד"ע לא(4) 149 ועוד). במיוחד אמורים הדברים, שעה שהבקשה מבוססת בעיקרה על הטענה כי בין הצדדים מעולם לא התקיימו יחסי עובד - מעביד. כידוע, ההכרעה בטענה ממין זה תגזר מ".. .הערכה כוללת של הממצאים העובדתיים העומדים בפני בית הדין " והיא מחייבת שמיעת התיק לגופו ובירור העובדות הרלוונטיות (ע"ע 660/06 ישי בירגר - ג'ונל קטיבוג, ניתן ביוםן 23.1.2008). בענייננו, וככל שהמדובר בקשר בין אמסלם לחברה הרי ששוכנענו כי קיימת בין הצדדים מחלוקת ממשית שדינה להידון ולהתברר לגופה.

9.    אשר ליחסים בין אמסלם לבזיז, וככל שירדנו לסוף דעתו של אמסלם, הרי שתביעתו אינה מבוססת על קיומם של יחסי עבודה בינו לבין בזיז כי אם על הטענה שיש להטיל על בזיז אחריות אישית כאורגן או כמנהל החברה, בין היתר, מכוח ההסכמות והקביעות שבהליך הבוררות. המדובר בטענות המצריכות ברור לגוף העניין ובוודאי שאין מקום לסילוקן על הסף.  נוסיף, כי גם הטענות בדבר שימוש לרה בהליכי משפט, חוסר תום לב וכל כיוצא באלה אין מקומם להתברר במסגרת בקשה ממין זה.

10.  למעלה מן הצורך מצאנו להעיר כי נכון הוא שיחסי שותפות אינם מקימים לכשעצמם יחסי עובד מעביד. אלא שאמסלם ובזיז חלקו בעלות משותפת על חברה בע"מ ובעובדה זו כשלעצמה אין בהכרח כדי להוביל למסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד - מעביד בין החברה ובין אמסלם. זאת נוכח ההלכה הפסוקה לפיה, אין מניעה להכיר בקיומם של יחסי עובד - מעביד בין החברה ובין בעלי המניות או בעלי השליטה בה, אף כי אין זה הכלל (דב"ע לד/3-60 עזבון בלה ורי המנוח - ליאורווי בע"מ, פד"ע ו, 10). מכל מקום, וכפי שכבר הקדמנו, סוגית קיומם של יחסי עבודה בין אמסלם ובין מי מהמבקשים אינה ניתנת להכרעה בשלב כה מקדמי של ההליך.

11. סוף דבר - על יסוד כל האמור הבקשה נדחית. הוצאותיה יבואו בחשבון בתום ההליך העיקרי. לשם קידום ההליך, בכל ההקדם האפשרי, הריני מורה כמפורט מטה.

12.       הצדדים יגישו את העדויות של בעלי הדין וכל יתר העדים בתצהירים . התצהירים יוגשו ב-2 עותקים, אחד לביה"ד ואחד ישירות לצד שכנגד.

13.       הצדדים יצרפו לתצהיריהם את כל המסמכים אשר הם מבקשים שיהיו בפני ביה"ד.

14.       א.         בעל דין שלא מסר פרט בתצהירו, והפרט הוא בתחום ידיעתו האישית,ישקול

ביה"ד לראותו כמודה בפרט שמסר לביה"ד בעל הדין שכנגד בעניין הנדון ולעניין זה לא די בהכחשה סתמית.